לאמר את האמת // עמי ברונסקי

כמה פעמים ביום אנחנו נתקלים באנשים שמשקרים לנו. כמה פעמים אנחנו משקרים. עצר אותך שוטר על נהיגה במהירות מופרזת, דבר ראשון אתה מנסה לחשוב על השקר שנשמע הכי טוב. מישהו גוסס, קרה משהו נורא וזה הרבה יותר חשוב מנסיעה לפי החוק.
תחשבו כמה מדהימה התכנית 'יצאת צדיק'. בואו נקח קבוצה של אנשי מקצוע, חשמלאים, מוסכניקים, טכנאים, נקשה עליהם טיפ טיפה ונבדוק מה שווה המילה שלהם. בסוף ניתן פרס לאותו מיעוט שאינם שקרנים. נסמן אותם כחריגים הראויים לשבח.
אני לא בא להטיף מוסר לאף אחד ולהגיד לכם כמה טוב לאמר את האמת וכמה רע לשקר. אני מאמין בעולם כלכלי, בו לכל פעולה שלנו ישנם הרווחים שלה וההפסדים שלה. משתלם, או לא משתלם.
לאמר לכם למה משתלם לשקר? כדי לא לקבל קנס, כדי להרויח קצת יותר כסף בקצת פחות מאמץ. פעמים רבות זה בעיקר כדי שיעזבו אותנו בשקט. אנחנו כל כך רוצים שקט. גם אם השקט מרחיק אותנו, מנכר אותנו, ממית אותנו לאט לאט מבפנים. רק תעזבו אותי כבר.
לאמר את האמת, זה כבר סיפור אחר לגמרי. לאמר את האמת זה להגיד מה אני מרגיש או מה אני חושב: מה שאמרת כעת, פוגע בי. מה שאמרת כעת הוא בדיוק ההפך ממה שאני חושב. מה שבישלת בכלל לא טעים לי.  אני לא פנוי כרגע לשמוע את מה שאת מספרת לי. שכחתי לגמרי לעשות את מה שביקשת ממני.
פעמים רבות, לאמר את האמת זה לתת למישהו אחר להתבונן ולראות את כל מה שאין. אין בך ואין בי. חשבתי שאני בן אדם טוב, אבל הפעם חשבתי רק על עצמי. הבטחתי משהו ולא קיימתי, אין לי תירוץ טוב ומסתבר שאני לא אחד שתמיד עומד במילה שלו. אני לא תמיד נהנה אתך ולא תמיד רוצה להיות אתך.
למה כל כך קשה להגיד את האמת? גם כי אנשים לא באמת רוצים לדעת מה אין בהם. הם מעדיפים להרגיש שהכל אצלם בסדר. גם כי אנשים רבים יתחשבנו אתנו אם נראה להם מה אין בהם. אנחנו מעדיפים לא לעמוד מולם, להתעמת אתם. וגם קשה לנו להסתדר בלעדיהם כשהם כועסים והולכים.
אם קראתם את הכתבה הקודמת שלי, אתם יודעים שאני חושב שמאחורי המון אמונות יש סיפור. סיפור שהוא בדיוני. הוא בדיוני כי הרבה אנשים מוכנים לשמוע מה אין בהם, אם זה לא בוטה מדי. אנשים כועסים אבל זה לא אומר שהם הולכים. אנשים לא תמיד מתחשבנים אתנו אם אנחנו עושים להם חיים קשים. יש אפילו אנשים, רחמנא לצלן, שמעדיפים לשמוע את האמת.
ועכשיו אפשר להמשיך הלאה. להיות בנאדם אמיתי. זה לא דבר פשוט, להיות אמיתי, ויש אנשים שלא יודעים או לא מסוגלים להיות אמיתיים. מה זה להיות אמיתי? זה לאמר את האמת, בתנאי שזו כל האמת ולא רק חלק ממנה. בלי לעוות, בלי להגזים, בלי לחגוג על זה.
להגיד : שכחתי את מה שהבטחתי לך, אני טיפש, אני אפס - זה לא אמיתי. זו מניפולציה.
להגיד: איך עשית לי דבר כזה, זה הכל בגללך, הרסת לנו את החברות – זה לא אמיתי. זו התנערות מאחריות.
להיות אמיתי, אדם שאומר את האמת וכל האמת, זה לאמר מה לא בסדר אצלי וגם מה לא בסדר אצלך – וגם לאמר את הצד השני, מה כן בסדר אצלי ומה כן בסדר אצלך.
להיות בנאדם אמיתי זה להגיד: שכחתי את מה שהבטחתי לך- טעיתי, פגעתי בך אבל אני לא מסכן, אני לוקח אחריות ומתנצל, אני מוכן לשמוע את מה שיש לך להגיד ומה גרמתי לך. זה לא יהרוס אותי.
להיות בנאדם אמיתי זה להגיד: מה שעשית פגע בי ואני מרגיש רע לגבי החברות שלנו, אבל אני מבין שגם לי יש חלק באיך שנראית החברות שלנו, אני כועס אבל אני מבין שאם אני לא רוצה לשמוע ממך כלום, גם אני הורס את החברות שלנו. אי אפשר פשוט להגיד 'את הרסת'.
ישנם שני צדדים לאמיתיות. צד אחד של להיות אמיתי זה לראות גם את הטוב וגם את הרע. לדעת שגם כשהולך לי הכל מעולה, גם אני יכול ליפול או להיכשל. גם כשרע לי, אני מחזיק מעמד ולא הבנאדם הכי מסכן בעולם.
הצד השני של להיות אמיתי, הוא לדעת שחוץ משני הצדדים של 'טוב ורע', יש שני צדדים נוספים 'אני ואת'. שנינו קיימים, לשנינו יש משמעות ולשנינו יש אחריות. אני לא לבד בעולם ולא חי בבועה. להגיד 'הכל את עשית לי' זו לא אמת, וגם להגיד 'את לא אשמה בכלום' זו גם לא אמת.
ולכן לאמר את האמת, זה רק צעד ראשון, כי האמת שיש לי בראש כרגע, יכולה בהחלט לא להיות כל האמת. כל האמת, על כל ארבעת צדדיה, הצד הטוב, הצד הרע, הצד שלי והצד שלך. זו האמת השלמה, שהיא אמיתית.
ולבסוף, אני חוזר להתחלה. למה כדאי לנו לאמר את האמת. זה עניין כלכלי, זוכרים?
כי מי שלא אומר את האמת, מוצא את עצמו די מהר, שהוא לא יודע את האמת. בדיוק כמו עם הרגשות, אם אתה לא אומר מה אתה מרגיש, מהר מאוד אתה לא יודע מה אתה באמת מרגיש, ואז אתה לא יודע מה אתה באמת רוצה.
אז אל תתפלאו אחר כך, שאתם לא משיגים את מה שאתם רוצים. האמת היא יותר כואבת, שאתם כבר לא כל כך יודעים מה אתם רוצים.