הראיון האנמנסטי

פרטי האנמנזה כפי שאציג כאן, הם לשם קבלת אבחנה מסודרת, תוך קבלת תמונה אישית ואישיות דינאמית וברורה. היות שאלו הם יסודות, במקרה של אינטייק מזורז לצרכי מיון, נתן לשמור על אותם עקרונות ולקצרם.
במקרה של אנמנזה לטיפול, בנוסף להרחבת המידע שמתקבל מכל שאלה, או 'תחנה' בדרך, רצוי להרחיב באפן משמעותי את המידע על ההורים ומשפחות המוצא שלהם, לשם הכרה טובה של ההפנמות ההוריות, הקשר עם ההורים והאופן בו הם נתפסים על ידי הפונה. כמעט על פי כל תיאוריה, מידע זה יסייע לנו במהלך הטיפול לאינטרפרטציית טרנספרנס ולאינטרפרטציות של חוויות העצמי, שתיהן תהליך בסיסי ביותר בטיפול הדינאמי.
המושג 'תחנה' במהלך האנמנזה, איננו תיאורטי, אלא אמצעי להשיג שיטתיות. יתרונותיו הם שניים : אחד, לא לפספס אינפורמציה, במקרה שהפונה לוקח אותנו 'החוצה מן הכסא הטיפולי' ומכוון את הפגישה לצרכיו, למשל מיד לטפל בו לפני שיש הזדמנות להכיר אותו. היתרון השני הוא הסטנדרטיזציה. ברגע שיש לנו שיטתיות, אנו מזהים תשובות חריגות, המראות לנו על פוטנציאל פתולוגי סביב נושא מסוים, תקופה מסוימת בחיים, ואז אנחנו נכנסים לבירור מעמיק באותה תחנה, ומחפשים מידע רלוונטי בתחנות אחרות לאורך הדרך. את נושא דמויות ההורים באנמנזה, נמצא בכל התחנות , אך נראה שעל מנת לשים אותו במוקד ולבררו לעומק, נתפנה לכך בתחנה האחרונה של החיים האקטואלים.
כדאי לשים לב במהלך הבדיקה של האנמנזה למידע המתקבל לא מן התשובות הפורמאליות שנותן הפונה: איך הוא מגיב לשאלות וההתערבויות שלנו, באופן שמלמד על מידת התובנה שלו והיכולת שלו להיות מטופל, אילו רגשות הוא מעורר אצלנו ומה אנו לומדים מהן כמידע של העברה נגדית, באיזו  מהירות הוא מתייחס אלינו כדמות טרנספרנסיאלית ובאיזו עוצמה, כאשר עוצמה גוברת של תהליכים אלו היא עדות לרמת ארגון אישיותית נמוכה יותר.
את האנמנזה נתן לחלק ל – 7 תחנות עיקריות :
1)הריון ולידה והתפתחות מוקדמת בגילאים 1-4 (בקירוב).
2) יציאה ראשונה מן הבית – גנון, גן וכד'.
3) בית הספר היסודי.
4) חטיבת הביניים.
5) תיכון. 
6) צבא.                                                                                                                                                             
7) החיים האקטואליים.
בכל תחנה ישנן תימות מרכזיות החוזרות על עצמן והן מקבילות לתהליכים מרכזיים בחיי הנפש(תפיסה עצמית, קשרים בינאישיים, אפקט, כוחות אגו והתמודדות, הגנות ודחפים, תפקודים קוגניטיביים וכד'), שיתנו לנו בסופו של דבר את התמונה האבחנתית הפורמאלית והדינאמית.
חשוב לזכור שהאנמנזה כפי שיוצג כאן, אינו מתייחס לבירור ההיסטוריה של הבעיה. כאשר הפונה מציג סימפטום ספציפי, כאבי ראש, הרטבת לילה, או שיש שאלה ביחס להפרעה בציר I, נעשה בירור מפורט לגבי התמונה הסימפטומאתית המפורטת. נברר אחורה בזמן את התפתחות הסימפטום/בעיה מרגע הופעתה וכך נלמד על מקורה של הבעיה, טריגר אפשרי, טיפולים בעבר, תובנה ומוטיבציה לטיפול ועל מגוון מאפייניה של הבעיה. נושא הבריאות והמצב הגופני, כדאי לברר ביחס לכל גיל ולכל שלב התפתחותי.
באנמנזה לטיפול, התחנה הראשונה תהיה משפחות המוצא והרקע של ההורים, פרטים בסיסיים כמו מצב כלכלי, מספר ילדים, השכלה, ההורים(סבא וסבתא) והקשר אתם, שירות צבאי והשכלה, הרקע להכרות ביניהם וכד'. לזכור לברר פרטים מיוחדים כמו קשר לשואה, אלימות במשפחה וכד'.

תחנה ראשונה – הריון ולידה, התפתחות מוקדמת.
בדרך כלל המידע שנשיג בתחנה זו עשוי להיות מינימאלי. דווקא ריבוי מידע יכול להיות אינדיקציה למשפחה עם מודעות גבוהה להיסטוריה של הפרט שבתוכה. נשאל מה מקור השם הפרטי, כביטוי של ציפיות מודעות או לא מודעות מן התינוק. נוודא אם ההריון היה רצוי (רבים יודעים על כך, אם הוא לא היה רצוי), פגות היא נושא קריטי בהפרעות בהתפתחות, אם האם הייתה בריאה לטפל בתינוק, גם מבחינה נפשית, כמה זמן נשארה בבית לטפל בו ומי היו דמויות חליפיות לאם בהמשך. נוודא התפתחות בסיסית בתחום מוטורי (זחילה, ישיבה, הליכה) שעשויה לרמוז על אורגאניות אם היו תקלות. נשאל על התפתחות השפה. מהתשובות נלמד הרבה על התפיסה העצמית הריאלית של הפונה (בחור בעל אינטליגנציה בינונית שטוען שהוא מדבר שוטף מגיל שנה...). נברר אם היו בעיות רפואיות מיוחדות שדרשו אשפוזים בגיל המוקדם שעשויים להיות מקור לטראומה סביב בטחון ואמון בסיסי ותלות טובה.
ניתן לשאול "איזה ילד/ה מספרים שהיית ?" כמקור לקבלת  תמונה ראשונית על האופי הבסיסי של הפונה. נבדוק אם הייתה לידה של אחים נוספים בגיל המוקדם ומה ידוע על ההתמודדות והיחס לכך. זה תמיד מעורר קושי, אך השאלה עד כמה ואיך נתפס הקושי הזה ומהן גרורותיו. בכל השאלות מן התחנה הזו, אנו נבדוק אלו מתוכן עלינו לזכור כשאלות משמעותיות סביב תלותיות, דימוי עצמי גרנדיוזי, קשיים בקשר ראשוני וכד' ונחזור אל שאלות אלו בתחנות הבאות.

תחנה שניה – יציאה מן הבית
הגילאים יכולים לנוע מחצי שנה ועד גיל ארבע. נגלה כאן על היכולת לפרידה ונפרדות, דרך פרטים איך היה בגן עם הילדים והגננת נלמד על היכולת ליצור קשרים. לעתים נגלה מידע על יכולתם של ההורים להיפרד ולאפשר נפרדות לילדיהם בכלל ולפונה  בפרט. תקופה זו היא על פי רוב ההזדמנות לברר על זיכרונות מוקדמים ראשונים. פעמים רבות לא נקבל מידע משמעותי, אך היוצא מן הכלל יכול להביא זיכרונות משמעותיים ואפילו דרמטיים, שיתנו תמונה ברורה על חווית העצמי בגיל המוקדם, האם אני מוגן או חשוף ? האם אני בודד או בקשר ? האם אני אהוב או דחוי ? נברר ככל שניתן איך נתפס הקשר עם ההורים והדמויות המטפלות. כבר כאן אנו עשויים למצוא רמזים להפרעת קשב וריכוז, או אלימות במשפחה ("נפצעתי, נחבלתי, קשה היה להסתדר אתי").

תחנה שלישית – בית הספר היסודי
בתקופה זו ישנם כמה תחומים מרכזיים שנתן לחקור באופן נפרד. כל אחד מהם נותן מידע בכוון אחר, התחום הלימודי הוא בהקשר ההישגי, אינטלקטואלי, קונפורמי. התחום החברתי הוא בהקשר הבין-אישי והאישי-עצמי. תחום הפנאי נותן מידע על הכוחות, הסקרנות, העולם הפנימי והתודעה המפותחת של ההורים (העשויים לדאוג להרחיב את דעתו של הילד). התחום המשפחתי יעלה כאן בעיקר בהקשר של בעיות וחריגות, היות שמדובר בשלב החביון (במושגים פרוידיאנים והתפתחותיים) .
בלימודים, נברר את רמת ההישגים והבסיס להם (השקעתי רבות והייתי בינוני בניגוד ל-השקעתי מעט והצלחתי ללא בעיות), מידת העניין וההנאה, את הקשר עם דמויות המורים, ניטראלי, תלותי, מתנגד ומתריס וכד'. חשוב לא לפספס לקויי למידה (מקצועות ספציפיים שהתקשה בהם) או היפר אקטיביות, שכן הם בקו-מורבידיות עם הפרעות אישיות, ומקור למצוקה נפשית סביב כשלון ודחייה. לבדוק אם היה אבחון פורמאלי.
בחברתי,  נבדוק את הקשרים הבין-אישיים. כדאי לברר אם היו קשרים קרובים "חבר הכי טוב", איך הם נחוו ונתפסו, מה הייתה מידת ההנאה והקרבה, כביטוי ליכולת עמוקה יותר ליצירת קשר. חריגות חברתית בגיל הזה עשויה להתבטא בתיאור נוסח "הרגשתי שאני שונה", שיכולה להיות רמיזה לתחום הזהות המינית. סימפטום של מלך/מלכת הכיתה, הילדה הכי יפה ומוצלחת בכתה, הוא פעמים רבות סימפטום מוקדם לפתולוגיה נרקיסיסטית, של ילדים המוצאים את מקומם רק אם הם נעלים על האחרים. גם תופעות של חרם חברתי על ילד, הן פעמים רבות סימפטום נרקיסיסטי. הזעם והתנשאות שהילד חש, מושלך על הסובבים אותו. בין אם הדבר גלוי או סמוי בתודעת הילדים, החרם הוא תגובה להתנשאות וזעם מושלך. מצבים ברורים יותר מבחינה פתולוגית, הם תיאורים של בדידות, חרדה חברתית, קושי לצאת מהבית ולהתרחק מחיקה של אמא/המשפחה/ הבית. כדאי כבר בנקודה זו לברר אם החוויה היא קיצונית וסקיזואידית (חבר אחד, דומה לפונה במאפייניו ושניהם מבלים ביחד כמו קוים מקבילים שלא יכולים להיפגש אלא פשוט דומים), תלותית ואמביוולנטיות, בתוך מעט קשרים אך מאוד הדוקים ומלאי הזדקקות. המון חברות, בכמות שנראית מוגזמת ולא ממש משמעותית, עשויה לכוון לתמונה היסטרית  פסאודו-חברתיות , יותר ממקום של מימוש פנטזיה אמוציונאלית "כל כך כייף לי, אני כל כך פופולארית". גם בהקשר של קשרים קרובים אנו עשויים לשמוע מבנים או בנות תיאורים נרקיסיסטיים של עולם הדבורים - "המלכה האם" שכל חברותיה מסתובבות סביבה, נשענות עליה וזקוקות לה.
פנאי, אפשר לברר דרך חוגים ותחביבים או דרך "השעות שאחרי בית הספר". אם החוגים נבחרו על ידי ההורים על מנת לספק לעצמם את הדימוי של הורים טובים או משפחה "היי סוסאייטי – הילדה רקדה בלט" ובעצם די שנאה את זה. האם היו כבר אז סימני קושי להתמיד וקפיצה מחוג לחוג. זה עשוי לבטא קושי להשקיע כסימפטום פסיבי אגרסיבי אצל אנשים עם כוחות סבירים שפשוט חייבים לקלקל לעצמם, או סימפטום אחר, של פנטזיות הגבוהות בהרבה מן הכוחות בפועל. עיסוק מוגבר בריקוד ומחול שווה בירור בנושא דימוי גוף והרגלי אכילה, אפרופו הפרעות אכילה. ישנם כמובן מקרים בהם החוגים פשוט ילמדו אותנו על תחומי האהבה והעניין של הפונה. במקרה כזה, אם נברר ונשמע על כך יותר, אנחנו מספקים מירורינג ראשוני, בעצם הסקרנות וההשתתפות שלנו, כחלק מבניית הברית הטיפולית. עולם הפנאי נותן תמונה כללית על הסקרנות, העצמאות, השאיפות והיכולת לממש אותן.

 

תחנה רביעית – חטיבת הביניים
העניין הראשון הוא עצם המעבר. זו הזדמנות לראות תגובה לשינוי, להסתגלות לסביבה חדשה, כהשוואה לקליטה והסתגלות לצבא. גיל החטיבה תואם פחות או יותר לפאזה הראשונה של גיל ההתבגרות. מדובר בתקופה של קשירת קשרים בין-אישיים ראשונים, דרישות קשות יותר במסגרת הלימודים, נפרדות ועצמאות למול ההורים. כל ההתמודדויות הללו עשויות להיות בוסריות, מתונות בעוצמתן ואם הדבר מופיע אחרת מבחינת העוצמה, הרי שזו חריגה שיש לשים לב אליה. קשר רומנטי אינטנסיבי הוא חריג בגיל כזה, אך מצד שני דפוסי התמודדות הדומים יותר מדי לשלב החביון, הם סימן של קושי להיכנס לתהליכי האינדיבידואציה הטבעיים של גיל ההתבגרות. במקרים הנורמטיביים יותר, אנו עשויים לא למצוא אינפורמציה ייחודית או בולטת בתחנה זו, אלא בעיקר מידע שיתן תמונה ופרטים המבהירים את העולם הפנימי, תחומי העניין והסגנון החיים הכללי של הפונה.

תחנה חמישית – התיכון
זו הפאזה השניה של ההתבגרות. המוקד בתחנה זו אינו דווקא ההקשר הלימודי. קשר זוגי ממשי, דימוי עצמי ועיסוק בזהות, בחירת מגמת הלימודים בבית הספר והיכולת להיות בתוך מסגרת, הנם המרכיבים הדומיננטיים של תחנה זו. כאן נפגוש את ההתנסויות הראשונות של קשר עם זוגי/עם המין השני. נבדוק את היכולת לאמפתיה והתייחסות לזולת כנפרד, את מאפייני הקשר מבחינת קרבה/מרחק ותלות/עצמאות, מהם המאפיינים של בן הזוג ואיך אנחנו מקשרים אותם למאפייני הדמויות ההוריות. קשר של בחורות עם בחורים/גברים מנוכרים, נצלנים או סדיסטים חייב להוביל לבדיקה בנושא דמות האב, לעתים סביב אידאליזציה או קרבה פיזית בעלת מאפיינים פתולוגים. קשר של בנים עם בנות חלשות או תלותיות ידרוש בירור על דמות האם ודפוסי הקשר שיצרה עמו. החלפת קשרים בגיל ההתבגרות היא נורמטיבית ודווקא קשר ארוך שנים בגיל זה דורש בדיקה לעומק, מה החזיק את הקשר. באפן כללי כדאי לבדוק מה היה תהליך יצירת הקשר, האם הייתה משיכה והתלהבות או היגררות לקשר, האם היה רצון אמיתי לקשר ספציפי זה או רק תחושה שהגיע הזמן לקשר, שעשוי להוביל לקשר שיש בו מאפייני ניכור ושימוש באחר במושגי object relatedness של ויניקוט. נבדוק אם הייתה קרבה, הדדיות והנאה בקשר, אם הייתה משיכה מינית, יחסי מין ואיך הם נחוו. חשוב ללמוד על הנסיבות בהן הסתיים הקשר, האם הייתה דחייה ונטישה ומה זה עורר, האם הייתה דעיכה והתפוגגות, האם הייתה אפשרות להתייחס בגלוי לצורך להיפרד ואיך נעשתה הפרידה. לעתים קורה שקשרים נמשכים בפנטזיה חודשים או אף שנים אחר כך ואין פניות אמיתית ליצירת קשר חדש, בשל מאפייני תלות חריגים.
מנושא הקשר נוכל ללמוד ולהמשיך לכוון של תפיסה העצמית וההערכה העצמית, באיזו מידה בן הזוג הוא אובייקט-עצמי במושגים של קוהוט. ננסה לבדוק את גבולות העצמי דרך היכולת להיות נפרד מול הצורך בתלות או הדחף לפלוש ולהתמזג. נבדוק את ההערכה העצמית על ציריה השונים : האם יש לה מאפיינים קיצוניים של גרנדיוזיות למול פגיעה קשה, עלבון וחוסר ערך. נבדוק מהו המרכיב האמוציונאלי המתלווה לתנודות אלה (מצבי רוח ולאביליות רגשית). באיזו מידה ההערכה העצמית היא ריאלית ותואמת את ההתרשמות שלנו מהכוחות שלו/שלה. ניתן אף לבקש מן הפונה שיתאר איך הוא תופס את עצמו ואם יש קושי בכך, נוכל לשאול איך הוא הצטייר בעיני אחרים, אילו היינו מבקשים שיתארו אותו. מאפיין נוסף ומיוחד שאנו עשויים לפגוש בפאזה ההתבגרותית השניה הוא העיסוק במשמעות החיים. יש העוסקים בכך באופן פילוסופי מובהק, קוראים ספרים של ניטשה והרמן הסה ושואלים שאלות הנחוות כחריפות אך גם כייחודיות מאוד. המאפיין הפילוסופי עשוי לשקף את נטייתם של אלה להיות מנותקים מעצמם מבחינה רגשית. הדחקת הרגשות והדחפים תואמת את רציונליות היתר שלהם והתחושה שמהותם אינה ברורה להם, תואמת את העובדה שהם אכן מנותקים ורחוקים ממרכיב מרכזי וקריטי בעולמם – הרגשות והדחפים. הם שומרים מפני עצמם ומפני הסביבה, באמצעות הדחקה, בידוד רגשי ורציונליזציה, את הכעסים, הניכור ולעתים גם את הדהאבלואציה הקשה שהם עושים לסובבים אותם. אם נלווה לכך גם עיסוק במוות, הרי שזו הדרך שלהם להתמודד באפן רציונלי עם הזעם החבוי בהם ובמקום לכעוס, הם ממיתים בדמיון את עצמם או את הקרובים להם, בסצינות לוויה מגוונות.
בדיקת נושא הלימודים מאפשר לנו לראות אם יש יכולת שמורה לקונפורמיות ותחושת שייכות (אפילו בעצם ההתייצבות בבית הספר) ואיך תחום ההישגיות תורם לטובה או לרעה לעניין ההערכה העצמית. בחירת המגמה עשויה ללמד על רמת השאיפות ועל יחסה של מסגרת בית הספר ליכולתו של הפונה להצליח. מעבר לכך שבחירת המגמה מסמלת משיכה מציאותית לנושא מסוים, יש השלכות אחרות שנבדוק. מגמת אדריכלות היא פעמים רבות תחתית סולם ההישגים. מגמת אומנות דורשת תמיד את בדיקת ההקשר הנרקיסיסטי. מסלול קולנוע עשוי להיות נרקיסיזם מופנם ואינטלקטואלי, מסלול תיאטרון משקף על פי רוב את הצורך להיות כוכב על במה וכדאי לבדוק אבחנה מבדלת של סגנון היסטריוני. מגמת מחול תמיד צריכה להוביל לבירור בנושא דימוי גוף והפרעות אכילה. כך גם מגמת ספורט אצל בנות (כדאי לשאול אם נעשו דיאטות, אובדן משקל ספציפי בק"ג).
עניין הבגרויות - האם נעשה ניסיון לגשת לבחינות, מה היו ההישגים בפועל ואילו תחושות עורר עניין הבחינות,  מלמד הרבה על כוחות ההסתגלות וההתארגנות. אלו חשובים לנו בהקשר של הסתגלות למסגרת הצבא.

תחנה שישית – הצבא
נבדוק את המוטיבציה לשירות ואילו תפיסות היו לפני הצבא. נשאל בנים מה עשה אביהם בצבא. "סיירת או ניירת" זהו מצב בו הצבא בא לשרת פנטזיות בלבד ואם לא נתן להשיג תפקיד יוקרתי, אין בעצם שום עניין לתרום לצבא או להתייחס לצרכי המדינה והחברה בשל הפגיעה הנרקיסיסטית. יש כאלו שיתארו פנטזיה להיות רמטכ"ל, גם היא גרנדיוזית (למי שמגיע לטיפול). בכלל, היחס לצבא ולחברה מלמד אותנו על ההפנמות המרכיבות את הסופר אגו. הטירונות, ככלל, הינה אינדיקציה מוגבלת מאוד לעניין ההסתגלות. כל חייל/ת מתאר/ת איך עבר זאת בהצלחה, כי ידע שכולם חייבים לעבור את זה. ההשתלבות בקורסים בהמשך היא אינדיקציה הרבה יותר טובה ליכולת להינתק מן הבית, לעמוד בלחצים, לשים צרכים אגוצנטריים בצד, להישאר עם עצמי קוהסיבי, גם אם יש מדים, גדרות סביב הבסיס או משהו שאומר לך מה לעשות אף שהוא רק שנה מבוגר ממך. גם טשטוש גבולות העצמי וגם פגיעות נרקיסיסטית קשה עולים למול תהליך הקליטה בצבא. אל נשכח, עם זאת, כי הצבא הוא מערכת הירארכית, נוקשה, תובענית, מנוכרת, בה אנשים שיש להם כוח שליטה עצום על הפרט, הנם בעלי יכולת מאוד מוגבלת לאמפתיה לעתים קרובות, והזדהותם עם סמכות, עשויה להיות עיוורת ופרימיטיבית. בלי תובנה שהצבא הוא מסגרת שהיא קשה מאוד באפן אובייקטיבי, קשה מאוד לסייע לחיילים במצוקה, בודאי לפקודים במצוקה.
היות שמשענות חיים רבות נלקחות מן החיילים  בצבא, התחליף הכי חזק והכי טוב, הוא קשרים בין-אישיים תומכים ואמפתים. מי שיש לו קושי ליצור קשרים ולהישען על הזולת גם אפילו בהכרות שטחית, ימצא את עצמו מהר מאוד במצוקה נפשית. גורם נוסף חשוב בשירות, הוא ההזדמנות להצליח. קל להבחין שחיילים וחיילות עם כוחות טובים, מוצאים הזדמנות להצליח ולהוכיח את עצמם, גם בתפקידים פקידותיים. חשוב אם כן לבדוק את כל הנושאים הללו – יכולת לקשר, חיוניות ויוזמה, כלים להסתגלות במצבים חדשים ולא מוכרים ובודאי לניתן ללמוד על קיומם של אלה, מתוך ההסתגלות למסגרת הצבאית.
 
תחנה אחרונה – החיים האקטואליים
נושא שהוא מרכזי מאוד באינטייק, הקשר עם ההורים, יזכה אמנם לרמזים רבים לאורך התחנות השונות, אך אני מוצא שבירור מעמיק אפשרי באופן הכי נוח, דרך המצב בהווה. בתחנות גיל ההתבגרות ניתן בהחלט לשאול על איכות הקשר עם ההורים, נושא הקרבה, האופן בו הם שמים גבולות והעמדות החינוכיות שלהם. תחנת החיים האקטואליים מאפשרת לעשות סיכום, לשאול איך כיום מתקיימת קרבה, איך אתה חש שהוריך מבינים אותך וקשורים אליך, איך היית מתאר אותם כאנשים – העדפות , תחומי עניין, תכונות מרכזיות, סגנון אישיותי. על סמך המידע שכבר קבלנו עליהם, נוכל לבדוק איך הם הופנמו אצל הפונה, באיזה אופן הם משפיעים על חייו, האם הם מקור לתמיכה, היכן נמצא הקשר עמם על הציר של בריאות ופתולוגיה. לצד הקשר עם ההורים, נשיג מידע על אחים ואחיות במשפחה. היחסים במשפחה בין האחים והקשרים שלהם עם ההורים, מלמדים הרבה על הסביבה הרגשית ממנה הפונה מגיע, איך מתאפשרת קרבה ותמיכה, איך הוא מסתדר עם סביבה של peers , איך מתמודדים עם תחרות בבית שלו, האם זהו דבר לגיטימי. נתן להסיק רבות מהאופן בו הוא מתאר את הקשר וההתייחסות של ההורים לכל הילדים במשפחה, על האופן בו גידלו אותו והתייחסו אליו. כמובן שמידע רב טמון ביחסים המשפחתיים, גם כשמדובר בבן יחיד, או במשפחה שאיבדה את אחד מבניה או בנותיה ונרצה ללמוד איך ההורים והמשפחה התמודדו עם זה.    
באופן דומה נוכל ללמוד על קשר זוגי אקטואלי עם חבר או חברה (לא לכוון רק להטרוסקסואליות). הדוגמאות האקטואליות על החוויות בקשר, הן במקרים רבים ברורות ומובנות הרבה יותר טוב מאשר ניסיון להיזכר ולשחזר תכנים כל כך משמעותיים, שקרו בעבר, לעתים הרחוק.
הנושא האחרון הרלוונטי לתחנה זו, הוא המצב הנפשי. אף שעקר המשימה הוא תהליך שאנו עושים בעצמנו, בראש, אתייחס אליה כאן למקרה שיש שאלות שניתן לשאול ויעזרו לנו בגיבוש התמונה. זו בעצם הזדמנות לבדיקה בציר הראשון של ה-DSM את המצב האקטואלי, במושגים של המצב המנטלי, הרגשי והתפקודי היומיומי. בנפרד מהבירור הקלאסי שנעשה, סביב המצב הרגשי, השינה, התאבון, התפקוד, הסיכון וכד', ננצל את כל המידע שאספנו, בכדי לתת תמונה דינאמית, של איך המצב הנפשי נגזר מכל תחומי החיים : התפקוד וההרגשה בצבא, הקשרים החברתיים והקשר הזוגי אם ישנו, המצב המשפחתי והקשר עם ההורים, ההתמודדות עם גיל ההתבגרות והשפעתו על ההערכה העצמית ואיך כל אלה קשורים להרגשה של הפונה והציפיות שלו מעצמו. התמונה הדינאמית האקטואלית תאפשר לנו לחדד אבחנה, לשקול את אופי הטיפול, לבחון את הכשירות לשירות בצבא וכמובן ליצור קשר עם הפונה, על בסיס של הבנה, תמיכה ואמפאתיה.