לפני מספר שבועות, הגיע אלינו הביתה הנגר, כדי להתקין ספריה. מפה לשם, התגלגלה השיחה לענייני עבודה, שלי ושלו. בפעם המי יודע כמה, שמעתי ממנו את ההצהרה המוכרת לי כל כך : 'גם אני בעצם פסיכולוג'. ממי לא שמעתי את זה, אפילו מרס"ר המטבח, בשירות של כפסיכולוג צבאי. אשכרה.
למה כל אחד חושב שהוא פסיכולוג ? קודם כל, כי לכל אחד יש תיאוריה על החיים ועל אנשים, מה מניע אותם ואיך להתמודד אתם. חוץ מזה, נראה שכל אחד רוצה לעשות שינוי בחיים שלו, להרגיש טוב יותר, להיפטר מחרדות או רגישויות והכל נראה קשור לפסיכולוגיה. אנשים נוסעים להרים לעשות יוגה כדי להרגע, לשתוק בהודו כדי להתחבר לעצמם, לרוץ על חוף הים כדי להתחבר לגוף שלהם. כלם רוצים שינוי.
ואני כפסיכולוג- קליני, עם הסמכה ורשיון, מוצא את עצמי מסביר לאנשים שפסיכולוגיה זה מקצוע. כי לא כל דבר שמשחרר את הנפש או מרגיע, הוא טיפולי, ולא כל מי שמצייר כשקשה לו, זו תרפיה.
אפשר בטיפול  ליצור שחרור רגשי ופורקן, אבל המטרה היא ליצור שינוי אמיתי.
שינוי קבוע, שיחזיק מעמד גם אחרי הטיפול, ויתן איכות אחרת וחדשה לחיים שלנו. ליצור זוגיות שתהיה מבוססת על אמון וקרבה ולא על חשדנות, למצוא עבודה שנאהב ללכת אליה, לוותר על הכעסים שמלווים אותנו כל השנים כלפי הורינו. לא חסר מה לשנות.
בטיפול הפסיכולוגי, הדרך ליצור שינוי, נסללת באמצעות שיתוף פעולה מיוחד ביני כמטפל לבין המטופל, בתהליך של יצירה משותפת. לכל אחד מאתנו יש יתרון כלשהו על השני, והמטרה היא לחבר אותם  יחד.
היתרון שלי כמטפל, הוא גם בידע המקצועי, ההבנה כיצד פועלת נפש האדם ומה אפשר לעשות כדי לגדול ולהתפתח, וגם בהיותי משהו אחר, המתבונן מבחוץ ורואה דברים שהמטופל לא רואה.
היתרון של המטופל, שהוא מכיר את סיפור החיים שלו, יודע מה הוא מרגיש, נמצא במוקד של הטיפול ובלעדיו אין לי במי לטפל.
המשותף לנו, הוא הרצון להכיר זה את זה, לנסות משהו חדש, להסתכן ביצירת קשר, להחשף וליצור ברית. להפחית את הישן והמוכר וליצור משהו ייחודי וחדש.
הרבה מטופלים מרגישים שסיפור הטיפול הוא חד צדדי, כי יש אחד שסובל- המטופל, ואחד נינוח, שאין לו בעיות ולא תמיד משנה לו  אם יקרה משהו אמיתי או חדש בטיפול. תמיד נדמה שהטיפול הוא 'משחק מכור', כי המטפל יודע מה נכון, הוא תמיד צודק וזה רק שאלה של זמן עד שזה יתגלה והוא יתן את החיוך של 'אמרתי לך'.
אבל האמת היא אחרת לגמרי. האמת היא שהמטפל הוא במבחן, ממש כמו המטופל, שחוץ מהידע שלו, יש המון דברים שהוא לא יודע וצריך ללמוד, כמו מה המטופל באמת מרגיש, מה הוא רוצה, איך הטיפול באמת עוזר לו?
המטפל נמצא גם הוא במסע גילוי ארוך, ובלי המטופל אין לו אפשרות להתקדם לבד לשום מקום. אמנם הוא למד ומבין המון דברים, אבל הוא תלוי במטופל כדי ליצור שינוי בחיים של המטופל ביחד אתו.
אתם אולי לא תאמינו לי, אבל ישנם אנשים, ש'מספרים לעצמם' שהם רוצים שינוי בטיפול, אבל למעשה הדבר שהכי חשוב להם, הוא להוכיח למטפל שהם יותר חכמים ממנו, ויותר חזקים ממנו, ואף אחד לא ילמד אותם שום דבר על החיים ועל עצמם. זה הרבה יותר חשוב להם מלעשות שינוי. אם המטפל לא יגלה את זה, ולא יאמר בדיוק את הדבר הזה למטופל ה'צודק והכי חכם בעולם', אז אין לו שום סיכוי לעזור לו.
ולכן, המטפל תלוי כל כך במטופלים שלו, ואף פעם אי אפשר לדעת באמת מה מביא אדם לטיפול.
אז מה זאת אומרת להיות פסיכולוג ? זה בודאי לא אומר להיות קורא מחשבות, יודע כל, אחד שאין לו שום בעיות ואצלו הכל בסדר. זה לא אומר להיות חד כתער, שמבין כל אמירה ומפרש אותה בלי למצמץ.
זה בודאי לא אומר ההפך. זה לא אומר להיות אחד שלא למד כלום וסתם ככה בנה לעצמו תיאוריה על החיים, זה לא אומר שהוא טיפש או חלש.  אם לא תסתירו ממנו את האמת ואת הרגשות שלכם,  אם תשתפו אותו במקום לבחון אותו, הוא יוכל באמת להבין אתכם ולעזור.
זה אומר שמותר לבדוק את המטפל, ולכעוס עליו ולדרוש ממנו, וזה אומר לתת לו הזדמנות, לשתף אותו ולכוון אותו ולאפשר לו להתקרב.