רמת ארגון האישיות – תפיסת הרצף
נושא הדגל של הגדרת חומרת ההפרעה הנפשית, לפני קביעת הסוג הספציפי של ההפרעה, הוא ללא ספק קרנברג (1975,1984,1996). בספרו 'מצבים גבוליים ונרקיסיזם פתולוגי' הוא כותב 'ישנה קבוצה חשובה של קונסטלציות פתולוגיות, להן יש במשותף פתולוגיה של מבנה אגו, שהיא ספציפית ויציבה באופן מרשים' (1975). הרעיון של הדגשת רמת החומרה של ההפרעה הנפשית, מופיע כבר אצל פרויד, במאמרו 'על פתיחת הטיפול' (1913).  במאמר זה הוא קובע כי יש לאבחן כבר בתחילת הטיפול הפסיכואנליטי את המטופל, על מנת להבחין בין מקרים נוירוטים, היסטריים או כפיתיים המתאימים לטיפול, ובין מה שהוא מכנה דמנציה פרקוקס, או פרפרניה, או בלשונו של בלוייר סכיזופרניה, שאינם יכולים לעמוד בהבטחת הריפוי. אולם חלוקה זו לשני סוגי מטופלים, לא החזיקה לאורך זמן, שכן מצבי ביניים, חמורים יותר מנוירוטים מחד, אך לא סכיזופרנים מאידך, זכו לתיאורים והמשגות רבות. מושגים כמו 'ארגון אישיות סכיזואידי' של פיירברן (1940), 'ארגון אישיות פרה-סכיזופרני (רפפורט, גיל, שייפר 1945 אצל קרנברג 1975) ו'צורות פסאודו נוירוטיות של סכיזופרניה' (הוך ופולטין אצל קרנברג 1975) תיארו יותר ויותר, רמת חומרה נוספת זו של פתולוגיה. בספרו 'הפרעות אישיות קשות' (1984) מגדיר קרנברג שלוש רמות של ארגון אישיות, הנפרדות זו מזו באופן ברור, ומאפשרות להבחין בין מטופלים, ומן הסתם בין אנשים, על פי איכות תפקודי האגו שלהם. מתוך איכות תפקודי האגו, הוא גוזר את רמת הארגון של האישיות ואת רמת החומרה של הפתולוגיה הנפשית, עוד טרם הוא עוסק ספציפית בקביעת סוג הפתולוגיה ממנה הם סובלים . שלושת התפקודים המרכזיים אותם הוא בודק, הם אינטגרציית הזהות, איכות מנגנוני ההגנה ואיכות בוחן המציאות.
מתוך ניתוח ארגון האישיות הנוירוטי, מצטיירת תמונה של אנשים בעלי הבחנה ברורה בין ייצוגי עצמי וייצוגי אובייקט, שזהותם אינטגרטיבית מבחינת האיזון בין ייצוגים חיוביים ושליליים. מנגנוני ההגנה שלהם הינם מסדר גבוה, בהם היפוך תגובה, בידוד, רציונליזציה לאינטלקטואליזציה ואיכות מנגנונים אלה מגנה עליהם מפני קונפליקטים אינטרא פסיכים. איכות הקשר עם המציאות אצל הנוירוטים הינה טובה, במובן שאין פגיעה בבוחן המציאות, וישנה יכולת תקינה להעריך את האחר ואת עצמם באופן מציאותי ועמוק. ללא ספק, קרנברג מתאר את הנוירוטים כאנשים נורמאלים, בעלי תפקודי אגו תקינים. במאמרו משנת 1996, 'תיאוריה פסיכואנליטית על הפרעות אישיות', הוא כולל בארגון הנוירוטי, הפרעת אישיות אובססיבית קומפולסיבית, היסטרית ודיכאונית מזוכיסטית. שתי האחרונות אינן מופיעות ב ICD 10  כמו גם ב 4 DSM.
רמת הארגון הגבולית, לה מקדיש קרנברג את מרב כתיבתו, כוללת למעשה, כפי שהוא מתאר במקומות שונים, את הרוב המכריע של הפרעות האישיות. תפקודי האגו המאפיינים רמה זו, הינם יכולת להבחין בין ייצוגי עצמי לייצוגי אובייקט, לצד דיפוזיות זהותית וייצוגי עצמי סותרים, שהאינטגרציה שלהם הינה קלושה ביותר. מנגנוני ההגנה בשימוש האישיות שרמתה גבולית הינם כפי שהוא מכנה 'ברמה נמוכה', כלומר מתבססים בעיקר על פיצול, אידיאליזציה פרימיטיבית, הכחשה, הזדהות השלכתית, אומניפוטנציה ודה ולואציה. איכות הקשר עם המציאות מתאפיינת ביכולת להפריד בין ייצוגי עצמי לייצוגי אובייקט תוך בוחן מציאות תקין, עם זאת יש אי יציבות בתחושת המציאות. רמת ארגון זו כוללת את כל הפרעות האישיות החמורות, כמו סכיזוטיפאלית, אנטי סוציאלית, גבולית ואחרות, וכן הפרעות אישיות חמורות פחות, כמו הפרעת אישיות תלותית, ציקלוטימית ואחרות. כפי שציינתי, ישנן כמה הפרעות אישיות 'קלות' יחסית, אותן הוא מייחס לארגון הנוירוטי. בשנת 1996, מגדיר קרנברג חלוקה בין רמת ארגון אישיות גבולית גבוהה, הכוללת את הפרעות האישיות הפחות חמורות, אותן ציינתי קודם לכן (תלותית, ציקלוטימית וכד') לבין רמת ארגון אישיות גבולית נמוכה, הכוללת את הפרעות האישיות הקשות (סכיזוטיפאלית, גבולית וכד'). בחלוקה זו, הוא קובע למעשה שיש לעשות דיפרנציאציה נוספת של חומרת פתולוגיית האגו, גם אם הוא מכליל את שתי הרמות בארגון הגבולי.
רמת הארגון הנמוכה ביותר, הפסיכוטית, מתייחסת לסוגי הפסיכוזה הפונקציונאלית וקרנברג כולל בהם את הסכיזופרניה, הפרעות אפקטיביות מג'וריות ופסיכוזה פרנואידית. הוא אינו כולל פסיכוזה שמקורה אורגאני. בעלי ארגון פסיכוטי מתאפיינים בפגיעה חמורה בבוחן המציאות, יכולת דלה להבחין בין ייצוגי עצמי לייצוגי אובייקט ולעיתים מצבים דלוזיונאלים, ודיפוזיות זהותית הכוללת אספקטים מנוגדים של העצמי. מנגנוני הגנה מרמה נמוכה באופן דומה לארגון הגבולי,  המגנים על המטופל מפני דיס-אינטגרציה והתמזגות של עצמי ואובייקט.

רמות ארגון האישיות וכלל הפתולוגיות
בהתייחסו לארגון אישיות גבולי, מגדיר קרנברג את סוגי הפרעות האישיות הכלולות בה, אך אינו מפנה את תשומת הלב הראויה, לכמה וכמה הפרעות אחרות, שאין מחלוקת על כך שהן דומות בחומרתן להפרעות האישיות הללו. הוא אינו ממקם הפרעות כמו הפרעה טורדנית כפייתית, הפרעה פוסט טראומתית, הפרעות אכילה, הפרעה דיכאונית מג'ורית, הספקטרום האוטיסטי והפרעות אחרות, אף שאנו רואים ההטרוגניות רבה ברמת החומרה שלהן, המשליכה ללא ספק על רמת תפקודי האגו במקרים הללו. הפרעות אלה מופיעות עם, או בלי תסמינים פסיכוטים, עם רמת תפקוד יומיומית גבוהה או נמוכה, ועל כן ישנו אכן קושי רב למקם אותן תוך קביעת רמת ארגון האישיות המתאימה. גם ביחס לארגון האישיות הפסיכוטי, קרנברג משתמש במושג 'פסיכוזה א-טיפית' ולמעשה מכליל ללא הבחנה מדוקדקת, את סוגי הסכיזופרניה, הפרעה בי פולארית, הפרעות דלוזיונאלית והפרעות פסיכוטיות אחרות. מן הסתם נראה, כי העיסוק המרכזי שלו בהפרעות אישיות, יוצר אפליה בין התייחסותו אליהן, לבין התייחסותו להפרעות ומחלות נפשיות אחרות. הסטטיסטיקה המקובלת לגבי סוגי הפתולוגיה השונים בכלל האוכלוסיה בעולם, הינה 2.5% להפרעה דו קוטבית, 1% לסכיזופרניה, עד 15% להפרעות אישיות, ו 18% לערך סובלים מהפרעות חרדה. הסטטיסטיקה בארצות הברית ביחס להפרעות החרדה, הינה 2.7% הפרעת פאניקה, 6.8% חרדה חברתית, 3.5%הפרעה פוסט טראומטית, 1% הפרעה כפייתית טורדנית, 3.1% חרדה מוכללת. יש לזכור כי בכל הנוגע להפרעות החרדה, רבים מהמטופלים סובלים גם מהפרעות נפשיות אחרות. 5% מהאוכלוסיה סובלים מהפרעה דיכאונית מג'ורית. מסיבות שונות הסטטיסטיקה אינה כוללת הפרעה נפשית שכיחה מאוד, של קומפלקס טראומה, המאובחנת תדיר על ידי עוסקים מיומנים בתחום הטראומה.
לאור כל הנתונים הללו, ישנו קושי רב לקבוע היכן מתפזרים רמות ארגון האישיות השונות באוכלוסיה, מבחינת אחוזים. ניתן לשער כי עד 10% מהאוכלוסיה הינם בטווח הארגון הפסיכוטי, הכולל סכיזופרניה, הפרעות אפקטיביות מג'וריות והפרעות פסיכוטיות אחרות. היות שהפרעות האישיות הינן כ 15% אחוז, ניתן להעריך עד כ 20% בארגון הגבולי. נותרים כשני שלישים מהאוכלוסיה בארגון הנוירוטי.

הגדרת חומרת הפתולוגיה על פני רצף
החלוקה של קרנברג הינה ברורה ומסייעת רבות בהגדרת החומרה של הפתולוגיה והפגיעה בתפקודי האגו. אפשרות זו הינה בעלת חשיבות רבה במקרים בהם לא ניתן להגיע לאבחנה מדוייקת, אך הערכת חוזק האגו נותנת תמונה ברורה מאוד לגבי איכות התפקוד וההסתגלות.
בכלים אבחוניים רבים, כמו גם בנסיון הקליני , מתחזקת יותר ויותר האפשרות  להתבונן באיכות תפקודי האגו ובחומרת הפתולוגיה, כאילו היו קיימים על גבי ציר רציף , מן הקצה הנוירוטי ועד לקצה הפסיכוטי, מבלי לנטוש את החיפוש אחר אבחנה ספציפית ומדוייקת. המבחנים הפסיכולוגים הינם דוגמא מובהקת, המאפשרת אבחון תפקודי אגו, ותפקודים מנטאליים אחרים, כמו בוחן מציאות, ואיכות תהליכי חשיבה, תוך מתן ציוני איכות באחוזים. ציונים אלה ממקמים למעשה את איכות תפקודו של הנבדק, על פני רצף של 1-100. במבחן הרורשאך, על פי שיטת ניתוח Comprehensive System (אקסנר, 1993) ישנם מדדים הבודקים את איכות בוחן המציאות במבחן (%XA, %WDA ומדדים נוספים) . כמו כן ישנם ציונים הבודקים את כמות ההפרעות בחשיבה המופיעים במבחן זה ואת משקלם הסגולי, והם עשויים לנוע מציון של 0 נקודות , המגלם העדר עדות להפרעות חשיבה במבחן, ועד לציונים ברמה של 30 או 40 נקודות, המהווים עדות להפרעות חמורות במהלך ובתוכן החשיבה במבחן.
כלי נוסף, המשמש לבדוק את איכות היחסים הבין אישיים ורמת התפתחות יחסי האובייקט במבחן ה-TAT,ה- SCORS (וסטרן, 1985), כולל ארבעה סולמות: מורכבות של ייצוגים אנושיים, טון אפקטיבי של מערכות יחסים, יכולת להשקעה רגשית ביחסים ובכללים מוסריים והבנה של סיבתיות חברתית. בכל אחד מארבעה סולמות אלה, ובכל תמונה של מבחן ה TAT בנפרד, מקבל הנבדק ציון על סולם של 5 רמות . ניתוח חמשת רמות הציונים בכלי זה, מעלה ממצאים מעניינים מאוד. ציון 1, משקף איכות של רמת ארגון פסיכוטית, והוא משקף איכות תגובה 'פסיכוטית בעליל'. ציון 2, משקף תגובה שאיכותה דומה לפסיכוטית, אך חומרתה מוכרת גם כתגובה העשויה להתקבל מנבדקים גבוליים. על כן, ניתן להגדיר תגובה של ציון 2, כתגובה פסיכוטית-גבולית. ציון 3 הינו ציון המשקף תגובה באיכות 'גבולית טיפוסית', שכן היא משקפת מנגנון של פיצול, יחסי ניצול תוקפניים, אך כל זאת ללא מאפיינים פסיכוטיים כלל. ציון 4, משקף איכות תגובה, שהינה בעלת מאפיינים מעורבים, כמו ייצוגי אובייקט בעלי טון ניטראלי אך לא חיובי באופן מובהק. איכות זו מצטיירת כגבולית-נוירוטית, כלומר משקפת רמת תפקוד תקינה, לא גבולית, אך גם לא באיכות אינטגרטיבית טובה. ציון 1, מבטא רמת ארגון נוירוטית במובן המפותח ביותר, של ייצוגי אובייקט חיוביים, יכולת להבנת סובייקטיביות, יחסיות, מניעים לא מודעים וכד'. רמת תפקוד גבוהה זו אינה מאפיינת את כלל הנבדקים שאינם גבוליים, אלא את הנוירוטים שאין ספק לגבי היותם מפותחים רגשית,מנטאלית ואינטלקטואלית גם יחד.
שני כלים אלה, המשמשים בוחנים בתחום האבחון הפסיכולוגי, הינם עדות לצורך הדחוף ליצור הבנה וחלוקה של רמות החומרה של פתולוגיה, על פני סולם רצוף, תוך הגדרה מחודשת שתאפשר שימוש במושגים אחידים ותקשורתיים, ללא המגבלה של חלוקה לשלוש או ארבע רמות חומרה בלבד. למעשה, קרנברג (1975, עמוד 18)העלה את השאלה 'האם אין זה מסוכן לנסות ולמקם במדויק פתולוגיה אישיותית על גבי רצף'? ותשובתו היתה 'תשובתי תהיה...שמטופל עם מאפייני אישיות שונים עשוי להיות ממוקם על גבי כל נקודה שהיא לאורכו של רצף פתולוגיה אישיותית...מטופל עם אישיות נרקיסיסטית עשוי לא להיות 'גבולי' כלל ועיקר'. היות שרעיון הרצף מבוסס על מחשבה שהיא תיאורטית בבסיסה, ולא על מחקר אמפירי שמתקף חלוקה למספר מסויים של רמות חומרה, הרי שלא ניתן לומר יותר מאשר שהטווח הגבולי הוא רצף.,מכאן שאםם נחלק אותו לשתי רמות או שלוש או יותר, אלו רק אמצעים מתווכים לסייע בהבנת הרצף הגבולי. אשר על  כן, גם אם בהמשך דרכו הציג קרנברג (1996) שתי רמות גבוליות, גבוהה ונמוכה, הרי שהצהרה זו לא נעשתה באותו הקשר מתוך מחקר אמפירי, אלא רק מתוך מחשבה תיאורטית ונסיון קליני. על כן, בהסכמה שישנו רצף, ללא מחקר אמפירי, חלוקה לכמה רמות היא כולה טנטטיבית ביסודה.
כלי שיאפשר להכיל בתוכו את כל סוגי הפתולוגיה
השימוש ברמות ארגון אישיות שונות, אף שהוא משמש לכל מקרה אבחוני ,הוא ברור ומוגדר באופן מיוחד לשימוש באבחון הפרעות אישיות. הרמה הנוירוטית והפסיכוטית נותרו מוזנחות יחסית, כמו גם היישום של רמות ארגון האישיות למגוון הפרעות שאינן אישיותיות, כמו הפרעה פוסט טראומטית, הפרעות אכילה, הפרעות פסיכוטיות ספציפיות (כמו הפרעה דלוזיונאלית), הפרעות אפקטיביות, הספקטרום האוטיסטי ועוד.
נראה אם כן, שעל מנת לתת הערכה של רמת ארגון האישיות, ולגבש הערכה לגבי הסוג הספציפי של הפתולוגיה, יש לזכור כמה חוקים אבחוניים.
1. לכל סוג ספציפי של אבחנה, ישנו טווח מוגדר של חומרת תפקודי אגו. הנסיון הקליני מלמד שניתן לפרט זאת באופן הבא:
סכיזופרניה תהיה לעולם בארגון הפסיכוטי.
הפרעה בי פולארית עשויה להיות בארגון פסיכוטי או בארגון גבולי נמוך.
הפרעות פסיכוטיות שאינן סכיזופרניות, כמו הפרעה דלוזיונאלית או סכיזוטיפאלית, הן בארגון גבולי נמוך או פסיכוטי, אך לא בחומרה פסיכוטית מלאה של סכיזופרניה.
הפרעה פוסט טראומטית הינה בארגון גבולי ולעיתים היא עשויה לכלול מאפיינים פסיכוטים בינוניים או חמורים, אך לא בחומרה פסיכוטית מלאה של סכיזופרניה.
הפרעה אפקטיבית דכאונית, הינה בארגון גבולי ולעיתים היא עשויה לכלול מאפיינים פסיכוטים בינוניים או חמורים, אך לא בחומרה פסיכוטית מלאה של סכיזופרניה.
הפרעות אכילה הינן בטווח הארגון הגבולי ולעיתים עשויות לכלול מאפיינים פסיכוטיים אך לא ברמה חמורה.
הפרעת כפייתית טורדנית הינה בטווח הגבולי ולעיתים עשויה לכלול מאפיינים פסיכוטיים, דלוזיונאלים, אך לא בחומרה פסיכוטית מלאה של סכיזופרניה.
הפרעות חרדה הינם בטווח הנוירוטי והגבולי. ככל שהן קבועות יותר והתסמינים חמורים יותר, כך קטנה ההסתברות שמדובר במקרה של ארגון אישיות נוירוטי.
הפרעות בספקטרום האוטיסטי, בין אוטיזם לאספרגר או PDD NOS נעות בין הטווח הגבולי הגבוה לטווח הפסיכוטי.
הפרעות אישיות הינם בטווח הגבולי. במקרים של הפרעות אישיות קלות עם תפקוד יחסית תקין, מדובר בארגון גבולי גבוה, ובמקרים של פגיעות תפקודיות קשות יותר, רמת הארגון תהייה נמוכה יותר. הפרעות אישיות מסוימות, בהן אישיות גבולית, תלותית, בלתי בשלה, סכיזואידית, סכיזוטיפאלית, אנטי סוציאלית, פרנואידית, יהיו תמיד ברמת ארגון נמוכה יותר ובטווח הנמוך של הארגון הגבולי. הפרעות אישיות מסוימות, בעיקר נרקיסיסטית, והמנעותית-חרדתית, עשויות להופיע בכל טווח של הארגון הגבולי, חלקן ברמה נמוכה וחלקן ברמה גבוהה. הפרעות אישיות ברמת ארגון גבוהה, הינן בעיקרן היסטוריונית ואובססיבית קומפולסיבית.
2. במקרים של הפרעות נפשיות חולפות, בניגוד להפרעות קבועות, התמונה של תפקודי האגו  בעת המשבר תשקף גם את חומרת הטריגר וגם את האיכות היציבה של תפקודי האגו.
באבחנות כמו הפרעת הסתגלות, תגובה לדחק חמור, ואפילו במקרים של דיכאון מג'ורי באפיזודה אחת, יש לבחון שלושה גורמים שונים. האחד, איכות תפקודי האגו המתקבלת מאיסוף מידע על המטופל כפי שתפקד טרם המצב המשברי. השני, חומרת הטריגר שחולל את המשבר. השלישי, חומרת התסמינים המשבריים במושגים של תפקודי האגו. הכללים הבסיסיים הינם, שחומרת הטריגר ואיכות תפקודי האגו קודם למשבר, משפיעים שניהם על איכות תפקודי האגו בעת המשבר. ככל שתמונת תפקודי האגו פגועה יותר, היא מעלה השערה כי לפחות אחד משני המרכיבים האחרים, או תפקודי האגו הקדם משבריים או מחולל המשבר, הינם בעלי חומרה גבוהה. אם המחולל אינו חמור, אזי הפגיעה הקבועה בתפקודי האגו הינה חמורה, ואם החומרה הקבועה בתפקודי האגו אינה גבוהה, אזי המחולל הינה חמור, או שישנם מחוללים אחרים לא ידועים. ככלל, משבר צפוי לפגוע באיכות תפקודי האגו, כך שמטופל נוירוטי עשוי להפגין תסמינים גבוליים ומטופל גבולי עשוי להפגין תסמינים בעלי אופי פסיכוטי. צריכה להיות הלימה בין חומרת התסמינים הגבוליים או הפסיכוטים, לבין איכות תפקודי האגו הקבועה של המטופל, טרם המצב המשברי.
3. במקרים של יותר מפתולוגיה אחת, תמונת תפקודי האגו תהייה מצטברת, כלומר פגועה יותר מהחומרה הטבעית הצפויה בכל אחד מסוגי הפתולוגיה בנפרד.
במקרים של הפרעת אישיות המתאפיינת ברמת ארגון גבולית בינונית או גבוהה, כמו אישיות הסטריונית, קיומה של הפרעת הסתגלות או הפרעה פוסט טראומטית, יוביל לתסמינים המעידים על פגיעה בתפקודי אגו של ארגון אישיות גבולי ברמה נמוכה. במקרים של הפרעת אישיות גבולית שמצטיירת ברמה בינונית מתוך מידע אנמנסטי, קיומם של תסמינים פסיכוטים חמורים מזמין השערה כי ישנה פתולוגיה נוספת, כמו הפרעת חרדה, הפרעה אפקטיבית או פוסט טראומטית. במקרים שאין עדות כלשהיא לקיומה של פתולוגיה, אך תמונת תפקודי האגו הינה ברמה גבולית, יש לבדוק קיומה של הפרעת חרדה, או הפרעת אכילה או הפרעה ספציפית אחרת. ככל שיש יותר פתולוגיות, תמונת תפקודי האגו תראה חמורה יותר, גם אם כל פתולוגיה בנפרד אינה חמורה כשלעצמה.
4. לכל אדם ישנה רמה של תפקודי אגו בסיסית וקבועה, המשקפת פרה דיספוזציה של חוזק אגו.
כפי שמניחים כיום שמחלות נפש הינן במידה מסויימת תוצר של מרכיבים גנטיים, ניתן להניח כי חוזק האגו מושפע מגורמים גנטיים. גם השפעת גורמים התפתחותיים מן הילדות, מגבשת בסופו של דבר בסיס קבוע של איכות תפקודי אגו. בסיס זה אינו קל להערכה, אך יש לבסס אותו על מידע המצייר את תפקוד המטופלים לאורך זמן, איכות עמידתם במשימות החיים, במצבים משבריים, באיכות החוויה שלהם ובאיכות התפקוד היציבה שלהם. התמונה הקלינית האקטואלית של איכות תפקודי האגו, מייצגת שילוב של כוחות האגו הקבועים, נסיבות החיים הקבועות של המטופלים, ומחוללי משבר חולפים. כל אלה יחד, מוגבלים בטווח הסטייה שלהם. המשמעות היא שאדם שכוחות האגו שלו הינם ברמה הנוירוטית, לדוגמא, הרי ששינוי נסיבות חייו – בעיות יחסים בינאישיים או פרידה, מצב כלכלי, ומצב תעסוקתי וכד', ישפיעו על התמונה של איכות תפקודי האגו בנקודת זמן מסויימת, במידה ההולמת הנסיבות. במקרה זה, אדם נוירוטי עשוי בעקבות משבר תעסוקתי או זוגי, לבטא תסמינים גבוליים ולהציג תפקודי אגו ברמה גבולית, באופן זמני כמובן. שקלול חומרת הנסיבות המשבריות עם תמונת תפקודי הנוכחיים, תאפשר לנו לשער את חוזק האגו הבסיסי והקבוע, לפני ואחרי נסיבות המשבר.
כיצד מסכמים את כל מאפייני האבחנה ?

יש לקבוע אם כן מספר שאלות יסודיות עליהן נענה בהדרגה, לטובת גיבוש אבחנה כוללת :
1. מהי חומרת התסמינים של האבחנה (מידת הגרנדיוזיות, חומרת ההמנעות, עוצמת החרדות).
2. הסוג הספציפי של הפתולוגיה. יש לזכור כי כל אבחנה עשויה להופיע ברמה חמורה יותר או חמורה פחות של התסמינים. עם זאת, טווח הסטייה הינו מוגבל.
3. האם יש עדות  ליותר מפתולוגיה אחת במקביל? (כפולה -כמו הפרעת אישיות לצד הפרעה נוספת, למשל אפקטיבית, או אף יותר משתיים).
4. הבחנה בין הפרעות קבועות להפרעות חולפות (כמו הפרעת הסתגלות).
5. התייחסות נפרדת לגורמים זמניים, כמו מצבי חיים (מצב כלכלי, זוגיות, תעסוקה וכד' ) ורמת המצוקה שהם מעוררים, המשליכה גם על חומרת התסמינים הנפשיים בעת ביצוע האבחון.
כל אלה יחד, ילקחו בחשבון כחלק מהאבחנה שבסיסה 'ציון' שיינתן על גבי רצף, שמגדיר את איכות רמת ארגון האישיות. כמו כן, בבסיס הציון האבחנתי עומדת הנחה נוספת, והיא שמרכיב כוחות האגו הקבועים, הינו קונסטיטוציוני, מולד, ועל כן הוא ממוקם מראש, לאורך רצף הציונים של ארגון האישיות. המשמעות היא, שכל אדם ממוקם באופן דטרמיניסטי , מוקדם, הקבוע מראש, על פני נקודה ברצף של רמת הארגון, וממנו טווח הסטייה, על פי כל הגורמים שיילקחו בחשבון, כמו גורמים זמניים או קבועים, פתולוגיה אחת או כמה, ותמונת התסמינים שהוא מציג, יקבל את ציון רמת ארגון האישיות.

 

טבלה מספר 1 – רמת ארגון האישיות וסוגי הפתולוגיות השונים.
ביחס לטווח החומרה של ההפרעה, יש לזכור את הכללים הבאים: סכיזופרניה הינה בטווח הפסיכוטי. הפרעות אפקטיביות מג'וריות הינן בטווח הפסיכוטי-גבולי. הפרעות אישיות הינן בין הטווח הגבולי-פסיכוטי ועד הטווח הגבולי-נוירוטי. הפרעות חרדה, כאשר אינן נלוות לפתולוגיה אחרת, הינן בין הטווח הנוירוטי-גבולי לבין הטווח הגבולי-פסיכוטי. הפרעות אכילה הינן בכל הטווח הגבולי. הפרעה פוסט טראומטית הינה בכל הטווח הגבולי. הפרעות חרדה ממוקדות הינן בכל הטווח הגבולי. הפרעת הסתגלות הינה בכל הטווחים. דיסתימיה הינה בכל הטווח הגבולי.
 

 

 

החוקים לתהליך מתן  ציון רמת ארגון האישיות:
1. בחן את התסמינים מהם סובל המטופל. על פי הקריטריונים של קרנברג, יש לבדוק את איכות ההגנות, הקשר עם המציאות, אינטגרציית הזהות, והופעת תסמינים נוספים כמו רמת החרדה, איכות יחסי האובייקט, איכות התפקוד המסתגל (תעסוקה, יחסים בינאישים, תחומי עניין (תחביבים), עמידה במשימות חיים, כמו לימודים עד לבגרות, שירות צבאי, לימודים אקדמים.
2. בדוק את קיומן של גורמים זמניים, או מקורות לחץ חיצוניים. האם המטופל נחשף לאירועי חיים כלשהם המוכרים כיוצרי לחץ? האם סביבת החיים שלו הינה פוטנציאל ללחץ, כמו המצב המשפחתי, התעסוקתי, הכלכלי ? האם ישנו שימוש בחומרים (סמים, אלכוהול) ?
3. מהי האבחנה האפשרית? האם היא הולמת את חומרת התסמינים שבדקת על פי הקריטריונים של קרנברג? אם האבחנה מתאימה לחומרה גבוהה יותר, בדוק את שתי האפשרויות הבאות: האם נסיבות החיים הינן לוחצות מספיק על מנת להסביר את הפער? האם ישנה אפשרות שהמטופל סובל מאבחנה נוספת, גם אם אינו עונה על כל הקריטריונים?